פונדק הבעש"ט (שעיברת את שמו מ'בירא-רמא'), פאב חמוד ואינטימי בליבה הפועם של ירושלים - היה גאה לארח קבוצת שחקנים למרתון פלייבאק אל תוך הלילה (וקצת הבוקר) עם הקדשו של היום המיוחד - ט"ו באב.
שלשתנו היינו שם: אושרי בתפקיד שחקן, אלעד בתפקיד מוזיקה ואפקטים, ואני בתפקיד מתחבא מאחורי המצלמה.
אם שאלתם את עצמכם מהו מופע פלייבאק אתם יכולים להרגיש בנח, שכן הנכם נמנים על מרבית המשתתפים באירוע שנשארו דוממים כאשר בתחילת הערב נזרקה השאלה לחלל האויר - "מי יודע מהו מופע פלייבאק?"
מופע פלייבאק, הומצא אי-שם מתישהו באמריקה על ידי מישהו, הרעיון הוא: הצגת תיאטרון, אלא שבמקום להביא תכנים כתובים מראש, באים השחקנים עם איבזור מינימלי ומקסימום ספונטניות ונכונות להציג ('לשקף', בעגה המקצועית) כל מה שיביא הקהל. כן, התנועה היא מהקהל אל הבמה, ולא מהבמה אל הקהל, כנהוג. בכל פעם הקהל נשאל האם יש למישהו סיפור לספר, במקרה שלנו נתבקשו בעיקר סיפורי 'ט"ו באב' למיניהם כדוגמת דייטים/אהבות/אכזבות וכדו' אבל בעצם כל סיפור אישי בין שיש בו משהו מלהיב ומצחיק, בין עצוב או כאוב - יכול לשמש חומר להצגה שמאולתרת ע"י צוות השחקנים שתוך רגעים ספורים צריכים להמחיז אותה. לשקף - להביא את הדברים כהוויתם, להגזים אותם, להביע עמדה, להציע פתרון... מה שבא להם.
השחקנים מתכנסים להתייעצות חשאית, בנתיים אלעד מנעים את זמננו באיזה קטע אינסטרומנטלי, התאורה מתעמעמת, עד השמע ה'גלינג' ואז האורות נדלקים והשחקנים תופסים את מקומותיהם על הבמה. הקטע מומחז (בדר"כ לכל צחוקו של הקהל) עד השמע ה'גלינג' הנוסף - השחקנים קופאים והתאורה חוזרת לעמעומה. מחיאות כפיים.
לקח מעט זמן להפשיר את הקרח, אבל עם הזמן סיפורים הגיעו והצגות רצו, ולא תאמינו - המופע ארך לא פחות מ-5 שעות (נטו) והחוויה שמרה על שיאה.
אני אישית פשוט התמוגגתי מהמופע, כולו משעשע, כולו גם מעורר מחשבה, מפרה ומועיל. המעורבות הזו נותנת לתיאטרון כח אדיר. השחקנים לא צריכים לנחש מה מעניין את הקהל שלהם - הם פשוט שואלים אותם, ומחזירים את זה אליהם כמו בומרנג מתוגבר בקישוטים ומנגינות ומלאי בלתי נדלה של חומר למחשבה והומור. באחת ההזדמנויות מצאתי את עצמי עולה על הבמה מספר מה שעברתי באותו יום בדרך למופע, איך כל העולם התנכר אליי, כלומר כל בתי הדפוס עשו קנוניה והחליטו עלי את הדלתות... ואיך שהייתי אדיש (זכיתי לקבל קטע תיאטרלי שלם בקשר לאדישות :). החוויה היתה כאילו לקחו את הבפנוכו שלך שסיפרת אותו בחצי שפה והפכו אותו החוצה בצורה הכי מוחצנת שאפשר להעלות על הדעת. תיארתי את זה כמו שהופכים גרב וכל הסרחון יוצא, לא ממש הבינו מה רציתי, אבל בכל אופן - החוויה מכוננת ובסופו של דבר מועילה (אחלה טכניקה פסיכולוגית!).
אז הנה עוד פרוייקט שאראל משתלבת בו, הפעם באופן לא קלאסי, אבל שורה תחתונה - שלשתנו היינו ונתנו יד, ואכן 'קבוצת אראל' נמצאה מהחתומים על האירוע.
פונדק הבעש"ט הוא מקום מיוחד, מאגד לא רק צעירים דתיים. הוא נותן במה פתוחה, תרתי משמע, למנגינות האישיות של כל אחד ואחד, וגם מקום לשתף מחשבות וחלומות. תבואו - יואל סלומון 12 נחלת שבעה ירושלים (בתוך סמטה קטנה לכיוון בית הכנסת האיטלקי)
שלשתנו היינו שם: אושרי בתפקיד שחקן, אלעד בתפקיד מוזיקה ואפקטים, ואני בתפקיד מתחבא מאחורי המצלמה.
אם שאלתם את עצמכם מהו מופע פלייבאק אתם יכולים להרגיש בנח, שכן הנכם נמנים על מרבית המשתתפים באירוע שנשארו דוממים כאשר בתחילת הערב נזרקה השאלה לחלל האויר - "מי יודע מהו מופע פלייבאק?"
מופע פלייבאק, הומצא אי-שם מתישהו באמריקה על ידי מישהו, הרעיון הוא: הצגת תיאטרון, אלא שבמקום להביא תכנים כתובים מראש, באים השחקנים עם איבזור מינימלי ומקסימום ספונטניות ונכונות להציג ('לשקף', בעגה המקצועית) כל מה שיביא הקהל. כן, התנועה היא מהקהל אל הבמה, ולא מהבמה אל הקהל, כנהוג. בכל פעם הקהל נשאל האם יש למישהו סיפור לספר, במקרה שלנו נתבקשו בעיקר סיפורי 'ט"ו באב' למיניהם כדוגמת דייטים/אהבות/אכזבות וכדו' אבל בעצם כל סיפור אישי בין שיש בו משהו מלהיב ומצחיק, בין עצוב או כאוב - יכול לשמש חומר להצגה שמאולתרת ע"י צוות השחקנים שתוך רגעים ספורים צריכים להמחיז אותה. לשקף - להביא את הדברים כהוויתם, להגזים אותם, להביע עמדה, להציע פתרון... מה שבא להם.
השחקנים מתכנסים להתייעצות חשאית, בנתיים אלעד מנעים את זמננו באיזה קטע אינסטרומנטלי, התאורה מתעמעמת, עד השמע ה'גלינג' ואז האורות נדלקים והשחקנים תופסים את מקומותיהם על הבמה. הקטע מומחז (בדר"כ לכל צחוקו של הקהל) עד השמע ה'גלינג' הנוסף - השחקנים קופאים והתאורה חוזרת לעמעומה. מחיאות כפיים.
לקח מעט זמן להפשיר את הקרח, אבל עם הזמן סיפורים הגיעו והצגות רצו, ולא תאמינו - המופע ארך לא פחות מ-5 שעות (נטו) והחוויה שמרה על שיאה.
אני אישית פשוט התמוגגתי מהמופע, כולו משעשע, כולו גם מעורר מחשבה, מפרה ומועיל. המעורבות הזו נותנת לתיאטרון כח אדיר. השחקנים לא צריכים לנחש מה מעניין את הקהל שלהם - הם פשוט שואלים אותם, ומחזירים את זה אליהם כמו בומרנג מתוגבר בקישוטים ומנגינות ומלאי בלתי נדלה של חומר למחשבה והומור. באחת ההזדמנויות מצאתי את עצמי עולה על הבמה מספר מה שעברתי באותו יום בדרך למופע, איך כל העולם התנכר אליי, כלומר כל בתי הדפוס עשו קנוניה והחליטו עלי את הדלתות... ואיך שהייתי אדיש (זכיתי לקבל קטע תיאטרלי שלם בקשר לאדישות :). החוויה היתה כאילו לקחו את הבפנוכו שלך שסיפרת אותו בחצי שפה והפכו אותו החוצה בצורה הכי מוחצנת שאפשר להעלות על הדעת. תיארתי את זה כמו שהופכים גרב וכל הסרחון יוצא, לא ממש הבינו מה רציתי, אבל בכל אופן - החוויה מכוננת ובסופו של דבר מועילה (אחלה טכניקה פסיכולוגית!).
אז הנה עוד פרוייקט שאראל משתלבת בו, הפעם באופן לא קלאסי, אבל שורה תחתונה - שלשתנו היינו ונתנו יד, ואכן 'קבוצת אראל' נמצאה מהחתומים על האירוע.
פונדק הבעש"ט הוא מקום מיוחד, מאגד לא רק צעירים דתיים. הוא נותן במה פתוחה, תרתי משמע, למנגינות האישיות של כל אחד ואחד, וגם מקום לשתף מחשבות וחלומות. תבואו - יואל סלומון 12 נחלת שבעה ירושלים (בתוך סמטה קטנה לכיוון בית הכנסת האיטלקי)
ותודה לאביטל והמוווו--ן מזל טוב!! :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה