הצגה חדשה של תיאטרון סצנה!

נולדה הצגה בישראל
עד שקבענו יום צילומים באולפן של עופרה - כולם אישרו נוכחות - פיתאום אני, אדון אחראי -מבריז
אלה שיש סיבה - - נולדה הצגה !

תאטרון סצנה שהיא לוין מכובד מאוד של אראל , עובר בעצם את כל ההיסטוריה האבולציונית של התאטרון - וכל החומר/ קטעי תאטרון הרחוב שכתבנו לפני שנתים - שודרגו לכדי מיני הצגה לפני כשנה, וכעת הפכו להצגה של ממש.

ההקמה הייתה תהליך ארוך ומורכב שכלל גם הוספת קטעי מוזיקה חדשים, שדרוג של קטעים מההצגה המקורית ועוד.

כל המהלך הזה השלים את עצמו לכדי פרזנטציה חשובה מאוד שדחתה, בסופו של דבר, את יום הצילומים.

ההצגה " סיפורו של חצי שקל " שוזרת את סיפורם של דמויות מתרבויות שונות בתוך שכונת נחלאות בשעת הסליחות.

אני מקווה שפרומו יועלה בזמן הקרוב!

אראל ופונדק הבש"ט- תחילתה של ידידות מופלאה...

לילה. אורות בחלל התוהו. אוסף של דמויות שונות בשטח קטן מואר בעמימות. מישהו מדבר עם הברמן, שיחה קרובה, אישית.
אחד עולה על הבמה הקטנה בפינה. מדליק את המגבר הקטן, מחבר את עצמו לציוד, מתיישב עם גיטרה על כיסא מול המיקרופון ומתחיל לשיר.
שנים באמצע הבירה מרימים את הראש לרגע מהבירה ומסתכלים. אפשר לראות שהם כבר וותיקים במקום...
אם הבחור יוכיח את עצמו הם יזמינו שירים, אולי אפילו יצטרפו.

שתי בנות בגילאים שונים שהחליטו לבדוק את המקום בפעם הראשונה מצטרפות בנענועי ראש...
המוזיקה מתגברת. הבחור על הבמה מקבל ביטחון ומתחיל לנגן בלהט. זה שדיבר עם הברמן משתתק. משעין לאט את הראש על הארון עם ספרי ליקוטי מוהר"ן ושאר הספרים ומתמסר למנגינה.

אקורד הסיום נשמע. מחיאות כפיים נשמעות בחדר הקטן. חמות, מעודדות. מישהו מבקש הדרן. "תשיר את on heaven's door"! צועקת אחת הבנות.
הכל משפחתי, אינטימי, מקבל, מכיל גם את המשקעים והסיפורים הכי קשים שמגיעים לשם. הבחור על הבמה מואר... מזמן לא הקשיבו לו ככה...
הוא מנגן. הם נוקשים על דלתי מרום. אורות באוויר. מתוך האפלוליות של החדר, אפשר להרגיש... אורות של גן עדן.

פונדק הבש"ט.
מקום קטן ואינטימי, שחולם לעשות לסצנת מועדוני הלילה והפאבים בארץ, מה שאראל חולמת לעשות לקולנוע ולטלוויזיה.

לפונדק הגענו באראל דרך אושרי מימון, שהגיע אליו דרך ידידנו היקר מערוץ מאיר ואחד מהמתנבים שמשקיעים את נשמתם בפונדק הקטן, עמיחי ינטיפוביץ', ששמח להציע אותו לאושרי כבמה לצאת ולהתפתח ממנה תיאטרלית.
זמן לא רב לאחר שאראל הוקמה, דאג צוות הפונדק בראשות אריאל לואיס, שירה, עמיחי ועוד כמה נשמות טובות, שיבשילו התנאים להרצת הופעות בפונדק.
וההסטוריה מתחילה לקבל צורה לנגד עינינו.
אראל חולמת לקדם תרבות אחרת. עמוקה, עשירה, בעלת שאר רוח. לא כופה, אלא מכילה. מעוררת את האור באנשים שמקבלים ממנה.
אראל מקדמת אמנים ויוצרים צעירים שרוצים ליצור ובאמת להרבות אור בעולם, כל אחד בנקודה האלוקית שלו.
פונדק הבש"ט נותן את הבמה והמקום במציאות.
המטרות זהות- ואין הרבה שמונע מהחלומות להתרקם האחד בשני ויחד הלאה. שני הגופים חולמים להפוך ליותר ממקום. ליותר מחברה. שניהם חולמים להפוך לתופעה. לסממן גאולה, אם תרצו.

עד כה- היו לנו בפונדק שתי הצגות תיאטרון פלייבק של "סצנה" ומופע מוזיקלי בלוז/ רוק שלי עם הרכב מזדמן, ויהיו עוד. צופינו היקרים יכולים כבר לרשום לעצמם מופע מוזיקלי איתי בכל יום שלישי ומופע תיאטרון פלייבק בכל יום חמישי (איתי בתור המנהל המוזיקלי של "סצנה") עד שיעלה אתר מסודר של הפונדק במהרה בימינו אמן...

אני מצרף, מתוך שותפות אמיצה ורצון עז של אראל לקדם את המגמה הברוכה הזאת, את מכתבו של אריאל לואיס, מנהל הפונדק, אל כלל ציבור הקוראים:

בס"ד
במרכז ירושלים, בסמטאות העתיקות של נחלת שבעה, קם לו פונדק הבש"ט עם אור ואהבה
המעניק מזון לגוף ולמחשבה.
פונדק הבש"ט מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ונותן בית פתוח לצעירים ונגישות לתרבות יהודית רוחנית, עשרות רבות של סיפורים מעוררי פליאה על קשרים וחזרה למקורות של צעירים וצעירות בזכות המקום החם והקטן שנותן להם הזדמנויות אמיתיות, אשר רבים מהם ממשיכים את הקשר עם המקום ועם משפחת המתנדבים.

הפעילות המיוחדת של הפונדק יוצרת הזדמנויות מרגשות וסיפורים מעוררי פליאה של חיבור ללא תנאים בין מגזרים שונים. האורחים נהנים משלל הופעות מוזיקה ותיאטרון, ממשקאות ומאכלים ביתיים.
פונדק הבש"ט נותן במה לכול אמן הנכנס למקום. עשרות רבות של יוצרים מצאו במקום בית לאומנותם, ובחמימות והאינטימיות האופיינית למקום.
לאחר שנה של פעילות, הקים הפונדק להקות מוזיקה וקבוצות לימוד ותיאטרון, ומשתף פעולה עם ארגוני מוזיקה יהודית כמו "רננות" ותיאטרון "סצנה", לעודד אומנות יהודית וצעירה.
החזון שלנו הוא שילוב בין מקום בילוי, המושך אליו בני נוער וצעירים לבין בית מדרש והפצת תורה.
בכדי לתת הזדמנות לאנשים שלא היו יכולים או מעוניינים לפגוש במקום רוחני, הקמנו את המקום שנראה כמסעדת בר ובצורה הנוכחית הוא מתאים לצרכיהם של צעירים כמקום בילוי ולכן יש לנו יכולת להציע להם את התכנים הרוחניים שביהדות.
מכיוון שבתי מדרש יש לרוב וכן סדנאות ושיעורים ולכולם יש אינטרס משותף להביא את האנשים שמעוניינים להכיר וללמוד על יהדות ורוחניות.
חסרים מקומות שיביאו את האנשים להתעניינות. הפונדק מכיר לצעירים את הרוחניות בדרכים שמתאימות להם, בזכות האומנות והמוזיקה שהם משמשים כשפה משותפת לכולם, וע"י החמימות והביתיות שהמקום מקרין אנו מצליחים להפוך את הרוחניות והיהדות ליותר נגישים.
פונדק הבש"ט אינו תחליף לבית מדרש, הוא האמצעי שדרכו אנשים יוכלו להכיר את המגוון היפה ורחב שביהדות.


הפונדק מעוניין ליצור גשר עם קהילות תרבות נוספת באמצעות מעגל טלוויזיה אינטרנטי ולפתח "רשת" של מרכזים זהים, להגיע למגוון רחב יותר של אוכלוסיה ולשתף אותם בתכנים הרוחניים של פונדק הבש"ט.


צוות המתנדבים שם ימים כלילות למען אחזקת המקום במסירות נפש ללא תמורה, אך פעילותינו מוגבלות מחוסר תקציב.

בכדי להניף את פעילויותינו ולהגביר את הסדנאות ובית הלימוד ולתת מענה מידי לצרכיהם הרוחני של בני הנוער החולפים במקום אנו זקוקים לתרומות נדבנים, בכדי שנוכל להחזיק את המקום ולשלם על ההוצאות השוטפות שלנו.

ברצוני לפגוש באנשים אשר מתחברים לרעיון הרוחני שבו ומעניינים לעזור באמצעות כסף שיעזור לנו לממן את הפעילות השוטפת של המקום ובכדי שנוכל לתת לאותם צעירים כלים להמשיך בדרכם הרוחנית,
וכן לפגוש גופים כלכליים אשר רואים במקום כפוטנציאל יצירתי חדש להפצת תרבות יהודית, אשר יהיו מעוניינים לתרום לנו ציוד תקשורת שישמש להעברת התכנים הרוחניים שלנו באמצעות האינטרנט על מנת שנגיע לציבור רחב ומגוון יותר.

הציוד הנדרש: מצלמות וידאו, ציוד הגברה, מחשב, כלי נגינה, וציוד תפאורה לתיאטרון.

למוסד אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודה.

בברכה,
אריאל לואיס,

פונדק הבש"ט.
thebeshtpundak@gmail.com

שה' יצליח דרכנו!

אלעד.

הרהורי קצה של אראליסט אחד

אז סיימנו להתלהב, סיימנו פחות או יותר להוכיח לכל העולם שיש לנו את מיטב הרעיונות איך להפוך אותו למקום טוב יותר או משעמם פחות, סיימנו להתהלל כמפתחים בעובדה שבעצם כל הכלים נמצאים בהישג יד, קרוב ממש... ועכשיו, סוף סוף - התחלנו להתעייף. אשרינו.

השאלה הנשאלת: איך לוקחים שלושה גברים המצויים אי-שם במהלך שנות ה20 לחייהם שמיצו את השלב של לחלום עם עצמם והתבגרו/התייאשו (עדיין לא החלטתי איזה מיותר למחוק) לכדי תובנה שכדאי שיעלו על הקרון הקרוב, וינטשו רציף אפוף רומנטיקה (מאות מטרים שדרת ספסלים שוממים, שעון גדול וברזל אינסופי טעון ציפייה... נו, כמו זה של הרכבת בירושלים) לטובת שאון מתכתי תעשייתי, ועדיף שיחטפו קרונות ככל יכולתם לפני שהאופק יבלע את שארית האבק שהם מעלים מאחוריהם... ופשוט מחברים אותם לכדי גוף אחד פועל ביעילות עם ראש ידיים ורגליים וקצת קישקעס?!
זו השאלה. טוב, אולי חוץ מהקטע של הרכבת.

כבר עם תחילת עבודתנו המשותפת הבחנו שהקושי העיקרי לא טמון בכוחות המצויים בשטח, אלא בדרך השילוב ביניהם, בהבנת העמדות, קרי - חלוקת התפקידים.
אושרי שיזם מלכתחילה את כל העניין והוא גם נושא החזון לטווח הארוך, תופס באופן טבעי מקום של הובלה, אבל עדיין לא התברר אצלנו מה טיבה המדוייק של הובלה זו, באיזו מידה היא עושה תפקיד נאמן ומתי היא עלולה לחרוג מגבולותיה ולפגוע בתפקידם של האחרים.
אף אחד מאיתנו לא רוצה למצוא את עצמו רק ממלא פקודות ומבצע עבודות בקבלנות. העניין הוא לחשוב במשותף, לעבוד במשותף ולקצור את הפירות במשותף... אבל כפי שאפשר להעריך (והרבה יותר ממה שאפשר להעריך) המצב של עבודה משותפת בתחום שהגבולות שלו כל כך לא מוגדרים, תחום שאין בו יחסי מעסיק - שכיר אלא שאיפה להדדיות יצירתית - מעלה קושי עצום. הרי כל יוצר לעצמו בונה לו את הסביבה האינטימית היצירתית שלו בעמל של שנים: זמן רב אורך עד שהוא נהיה מודע לסגולותיו ולכיוון שהן תובעות ממנו, עד שהוא מקבל אותן במאור פנים ויוצא לפנות להן דרך בתוך סבך הזמן-מרחב-אנושות... ועכשיו אנו שלשתנו בבת-אחת מעוניינים לצאת עם תוצאות כאשר ההיכרות היא עדיין בקושי בראשיתה. אנו מאמינים שהבירור ייעשה והוא כבר עכשיו הולך ונעשה, הקשר בינינו לא יכול להשאר כשל אנשי עסקים עם ממשק מצומצם; במקרה שלנו - שלשתנו נזרקים ומתמסרים למקום הזה שבינינו, מה שאנחנו קוראים 'אראל', עלינו ללמוד את המרכיבים שלו, ובין השאר - ללמוד את עצמנו מחדש, הפעם כחלק מ... לא רק כישות בודדת על ספסל בלב הדממה של תחנת רכבת רומנטית, לימוד שהוא לא פחות קשה וארוך מהלימוד הראשון - של כל אחד לעצמו.

ההרכבה הזו שבסופו של דבר אנו מאמינים שתחיה - היא המיתוס ומה שמעבר, אראל.

תמונות ממופע הפלייבק בפונדק הבש"ט- ט"ו באב תשס"ט

נתחיל בזה, כי החיבור שלי לאינטרנט עושה קצת בעיות בשעה עמוסה זו... עם הזמן אני אערוך את ההודעה ואעלה לכאן עוד תמונות וגם כמה סרטונים מהמופע (המדהים למדי) שהיינו/ חווינו/ הופענו לפני יום וחצי... :)

אז... אלו אנחנו- בתמונה אחרי המופע שצולמה באזור ארבע לפנות בוקר. משמאל לימין- אושרי, אני, אביץ. אראל בשר ודם, בשבילכם...

שיתוף הפעולה עם פונדק הבש"ט מתחזק כאשר בצעד מפתיע בסיועו הרב של חבר אראל אחר, מחליט כותב שורות אלו להצטרף ולהופיע בהרכב בלוז מוזיקלי אל תוך הלילה באותו הפונדק ממש! כן כן! בואו בהמוניכם היום ב- 11:30 לשמוע אותי בפונדק! אותו מקום, ממש, אבל ממש לא אותה השעה!

ובנימה רצינית יותר- אני מודה על כך שאני חלק מקבוצה כזאת. אנחנו מקווים שבעתיד אראל תהפוך להיות פלטפורמה שדרכה אמנים יוכלו לקדם האחד את השני בסימביוזה שממנה יצאו כולם מורווחים- ממש כפי שקורה עכשיו.

אלעד.

נהנה מכל רגע, ולא מתנצל על פוסטים קצרים!

היה משהו בעש"ט!!!

פונדק הבעש"ט (שעיברת את שמו מ'בירא-רמא'), פאב חמוד ואינטימי בליבה הפועם של ירושלים - היה גאה לארח קבוצת שחקנים למרתון פלייבאק אל תוך הלילה (וקצת הבוקר) עם הקדשו של היום המיוחד - ט"ו באב.
שלשתנו היינו שם: אושרי בתפקיד שחקן, אלעד בתפקיד מוזיקה ואפקטים, ואני בתפקיד מתחבא מאחורי המצלמה.
אם שאלתם את עצמכם מהו מופע פלייבאק אתם יכולים להרגיש בנח, שכן הנכם נמנים על מרבית המשתתפים באירוע שנשארו דוממים כאשר בתחילת הערב נזרקה השאלה לחלל האויר - "מי יודע מהו מופע פלייבאק?"
מופע פלייבאק, הומצא אי-שם מתישהו באמריקה על ידי מישהו, הרעיון הוא: הצגת תיאטרון, אלא שבמקום להביא תכנים כתובים מראש, באים השחקנים עם איבזור מינימלי ומקסימום ספונטניות ונכונות להציג ('לשקף', בעגה המקצועית) כל מה שיביא הקהל. כן, התנועה היא מהקהל אל הבמה, ולא מהבמה אל הקהל, כנהוג. בכל פעם הקהל נשאל האם יש למישהו סיפור לספר, במקרה שלנו נתבקשו בעיקר סיפורי 'ט"ו באב' למיניהם כדוגמת דייטים/אהבות/אכזבות וכדו' אבל בעצם כל סיפור אישי בין שיש בו משהו מלהיב ומצחיק, בין עצוב או כאוב - יכול לשמש חומר להצגה שמאולתרת ע"י צוות השחקנים שתוך רגעים ספורים צריכים להמחיז אותה. לשקף - להביא את הדברים כהוויתם, להגזים אותם, להביע עמדה, להציע פתרון... מה שבא להם.
השחקנים מתכנסים להתייעצות חשאית, בנתיים אלעד מנעים את זמננו באיזה קטע אינסטרומנטלי, התאורה מתעמעמת, עד השמע ה'גלינג' ואז האורות נדלקים והשחקנים תופסים את מקומותיהם על הבמה. הקטע מומחז (בדר"כ לכל צחוקו של הקהל) עד השמע ה'גלינג' הנוסף - השחקנים קופאים והתאורה חוזרת לעמעומה. מחיאות כפיים.

לקח מעט זמן להפשיר את הקרח, אבל עם הזמן סיפורים הגיעו והצגות רצו, ולא תאמינו - המופע ארך לא פחות מ-5 שעות (נטו) והחוויה שמרה על שיאה.
אני אישית פשוט התמוגגתי מהמופע, כולו משעשע, כולו גם מעורר מחשבה, מפרה ומועיל. המעורבות הזו נותנת לתיאטרון כח אדיר. השחקנים לא צריכים לנחש מה מעניין את הקהל שלהם - הם פשוט שואלים אותם, ומחזירים את זה אליהם כמו בומרנג מתוגבר בקישוטים ומנגינות ומלאי בלתי נדלה של חומר למחשבה והומור. באחת ההזדמנויות מצאתי את עצמי עולה על הבמה מספר מה שעברתי באותו יום בדרך למופע, איך כל העולם התנכר אליי, כלומר כל בתי הדפוס עשו קנוניה והחליטו עלי את הדלתות... ואיך שהייתי אדיש (זכיתי לקבל קטע תיאטרלי שלם בקשר לאדישות :). החוויה היתה כאילו לקחו את הבפנוכו שלך שסיפרת אותו בחצי שפה והפכו אותו החוצה בצורה הכי מוחצנת שאפשר להעלות על הדעת. תיארתי את זה כמו שהופכים גרב וכל הסרחון יוצא, לא ממש הבינו מה רציתי, אבל בכל אופן - החוויה מכוננת ובסופו של דבר מועילה (אחלה טכניקה פסיכולוגית!).

אז הנה עוד פרוייקט שאראל משתלבת בו, הפעם באופן לא קלאסי, אבל שורה תחתונה - שלשתנו היינו ונתנו יד, ואכן 'קבוצת אראל' נמצאה מהחתומים על האירוע.

פונדק הבעש"ט הוא מקום מיוחד, מאגד לא רק צעירים דתיים. הוא נותן במה פתוחה, תרתי משמע, למנגינות האישיות של כל אחד ואחד, וגם מקום לשתף מחשבות וחלומות. תבואו - יואל סלומון 12 נחלת שבעה ירושלים (בתוך סמטה קטנה לכיוון בית הכנסת האיטלקי)

הפונדק בפייסבוק

ותודה לאביטל והמוווו--ן מזל טוב!! :)

דווי ואומץ- פוסט ראשון

הדרך להקמת אראל רצופה בלא מעט חלומות ותקוות, שממשיכים לקבל צורה אפילו בימים אלו במוחותינו הקודחים...אחד החלומות המדהימים, הפנטסטיים והגרנדיוזיים במידה כמעט מגוחכת שלנו זכה לשם 'דווי ואומץ'.

קשה להעריך עדיין באיזה סדר גודל של הפקה מדובר. דבר אחד כן ברור: כשההפקה הזאת תקרה, היא תהפוך במהירות להפקת דגל...

ראשיתו של הרעיון מתחיל בפגישה ביני לבין אושרי בימים שקדמו לאראל, בזמן ששנינו עדיין היינו בגדר פורשים טריים מערוץ מאיר לילדים ואושרי התחיל סוף סוף בגיבוש קבוצת ליבה לחברת ההפקות שהוא חלם להקים.
ישבנו בתחנה מרכזית ושיתפתי אותו בשיחה מול המחשב שלי בכמה מהסיפורים והרעיונות היותר חזקים שיצרתי: רדיקס, רובו-סמיילי, כנפי מלחמה וחופש, המגינים ועוד מספר רעיונות.
אושרי נדלק על הגיקיות שלי (יש לנו שפה משותפת נרחבת בתחום, למרות שההתמחויות מבחינת ידע קצת שונות) והתחיל לגלגל יחד איתי את הרעיון של חבורה של בעלי כוחות על.

באינספור שיחות טלפון ומיילים גיבשנו פילוסופיה על כוחות הנובעים ומתאימים לאישיות מסויימת (במקרה הזה, אני ואושרי) והתחלנו בגיבוש עלילתי ראשוני של סדרה שתסתובב סביבי וסביב אושרי. עם הראש שלי (שמסוגל לדמיין יקומים שלמים עם חוקיות משלהם... כן מוזר) והראש של אושרי (עם הרצון להפוך אחרי שנים למישהו עם כוחות על וליצור סיפור גדול על סופר גיבורים יהודים ועל בית המקדש... גם סוג של מוזר) יצרנו יקום חדש.

את המקפצה הסופית קיבל הסיפור בזמן ישיבה משותפת של חברי אראל בבית שלי שתועדה על ידי המצלמה בפלאפון של אביץ... הנה כמה קטעים משם:

אני מקשקש קצת על הפסנתר ואביץ רואה צורך לצלם את זה...

אושרי בתנוחת הסברה אופיינית

כותבים את דווי ואומץ! הופעת אורח של המחשב שלי...

היקום של 'דווי ואומץ'...
בארץ לפני למעלה מאלפיים שנה חיו גיבורי התנ"ך האדירים. הם הגנו על ממלכות יהודה וישראל מאות בשנים עד בוא הגלות.

עם העלם הנבואה וחורבן הבית, אבדו חלקים מכוחותיהם ואיפשרו לנבוכדנצר ללכוד גם אותם בתוך שארית פליטת עם ישראל. כדי שלא יוכלו להציל את עם ישראל בשנית, הגלה אותם נבוכדנצר למימד אחר תוך שימוש בכוחות אפלים ועתיקים, והקשר איתם אבד לעם ישראל עד ימינו אנו.
בעולם הנורא אליו נשלחו השורדים, העולם שזכה לשם "עולם הדווי", כוחות הרוע הידועים בשם "הקליפות" הם בעלי ממשות.

בעולם האפל הזה נאלצו השורדים להקים קהילות עמוק מתחת לפני הקרקע ולנסות לקיים בדוחק מסורות קדומות על מנת לשמר את עצמם.
בקרב הקהילה נודע שקיימת אפשרות לחזור אל העולם שלנו באמצעות שער מעבר, אך השער הזה מעולם לא נמצא, ועם הזמן- נשכח ואבד מתודעתם...

עד היום.

השער נפתח בטעות על ידי שני צעירים משני עולמות שונים... 'איש צור' (אושרי) מעולם הדווי ו'אלעד' (אנוכי...) מעולמנו אנו.

אלעד הוא לא המשיח והמושיע שלו ציפו הגולים העתיקים. למעשה הוא בקושי משהו שמישהו מצפה ממנו למשהו...
מדובר בבחור מופנם ודחוי חברתית המצוי תחת מעקב פסיכולוגי מתמיד מחשש שיפגע בעצמו באובססיביות.

לאלעד יש כשרון בודד ונדיר של ציור שבו הוא מוצא נחמה מתלאות העולם. שילוב של הכשרון שלו עם מיקום פיזי יוצא דופן וזמן מדוייק ביממה, פותח שער דרך אחד הציורים שלו ומאפשר ל'איש צור' מעבר לעולמנו.
אלעד מתחיל במרדף אחרי איש צור בעל הכוח הפיזי האדיר והחריג, ומכאן יתחיל מסע משותף של השניים בנסיון לעזור האחד לשני להתגבר על חולשותיו ונסיון משותף לעצור את הרוע שפרץ מעולם הדווי לעולמנו ולהציל אחת ולתמיד את הקהילה הגולה...

עד כאן בתור התחלה... פרטים נוספים ישוחררו עם הזמן.

ניתן לראות כבר עכשיו שמדובר במשהו שהוא מעבר לפרוייקט בסדר גודל רגיל, אז אנחנו שומרים על הרבה פרטים אצלנו...

כמו כל הפרוייקטים הנוספים של אראל, אנחנו מחפשים ספונסרים רציניים כדי לסייע בתיקצוב ההפקה. המעוניינים יכולים לפנות אלינו ישירות למייל: arelgroup@gmail.com

השארו לעקוב!

אלעד.

נ.ב.
בעקבות רכב הסובארו ג'אסטי של אביץ שזכה לשם המלבב 'צ'יטה', אני פונה בבקשה אל ציבור הצופים להעניק שם הולם למחשב שלי אשר ממנו אני כותב ומופיע בווידאו בפוסט הזה...
הגיע הזמן ש: "Dell Studio 1535" יזכה לשם הולם!

נשמח לשמוע את תגובותיכם (גם באופן כללי)