הצגה חדשה של תיאטרון סצנה!

נולדה הצגה בישראל
עד שקבענו יום צילומים באולפן של עופרה - כולם אישרו נוכחות - פיתאום אני, אדון אחראי -מבריז
אלה שיש סיבה - - נולדה הצגה !

תאטרון סצנה שהיא לוין מכובד מאוד של אראל , עובר בעצם את כל ההיסטוריה האבולציונית של התאטרון - וכל החומר/ קטעי תאטרון הרחוב שכתבנו לפני שנתים - שודרגו לכדי מיני הצגה לפני כשנה, וכעת הפכו להצגה של ממש.

ההקמה הייתה תהליך ארוך ומורכב שכלל גם הוספת קטעי מוזיקה חדשים, שדרוג של קטעים מההצגה המקורית ועוד.

כל המהלך הזה השלים את עצמו לכדי פרזנטציה חשובה מאוד שדחתה, בסופו של דבר, את יום הצילומים.

ההצגה " סיפורו של חצי שקל " שוזרת את סיפורם של דמויות מתרבויות שונות בתוך שכונת נחלאות בשעת הסליחות.

אני מקווה שפרומו יועלה בזמן הקרוב!

אראל ופונדק הבש"ט- תחילתה של ידידות מופלאה...

לילה. אורות בחלל התוהו. אוסף של דמויות שונות בשטח קטן מואר בעמימות. מישהו מדבר עם הברמן, שיחה קרובה, אישית.
אחד עולה על הבמה הקטנה בפינה. מדליק את המגבר הקטן, מחבר את עצמו לציוד, מתיישב עם גיטרה על כיסא מול המיקרופון ומתחיל לשיר.
שנים באמצע הבירה מרימים את הראש לרגע מהבירה ומסתכלים. אפשר לראות שהם כבר וותיקים במקום...
אם הבחור יוכיח את עצמו הם יזמינו שירים, אולי אפילו יצטרפו.

שתי בנות בגילאים שונים שהחליטו לבדוק את המקום בפעם הראשונה מצטרפות בנענועי ראש...
המוזיקה מתגברת. הבחור על הבמה מקבל ביטחון ומתחיל לנגן בלהט. זה שדיבר עם הברמן משתתק. משעין לאט את הראש על הארון עם ספרי ליקוטי מוהר"ן ושאר הספרים ומתמסר למנגינה.

אקורד הסיום נשמע. מחיאות כפיים נשמעות בחדר הקטן. חמות, מעודדות. מישהו מבקש הדרן. "תשיר את on heaven's door"! צועקת אחת הבנות.
הכל משפחתי, אינטימי, מקבל, מכיל גם את המשקעים והסיפורים הכי קשים שמגיעים לשם. הבחור על הבמה מואר... מזמן לא הקשיבו לו ככה...
הוא מנגן. הם נוקשים על דלתי מרום. אורות באוויר. מתוך האפלוליות של החדר, אפשר להרגיש... אורות של גן עדן.

פונדק הבש"ט.
מקום קטן ואינטימי, שחולם לעשות לסצנת מועדוני הלילה והפאבים בארץ, מה שאראל חולמת לעשות לקולנוע ולטלוויזיה.

לפונדק הגענו באראל דרך אושרי מימון, שהגיע אליו דרך ידידנו היקר מערוץ מאיר ואחד מהמתנבים שמשקיעים את נשמתם בפונדק הקטן, עמיחי ינטיפוביץ', ששמח להציע אותו לאושרי כבמה לצאת ולהתפתח ממנה תיאטרלית.
זמן לא רב לאחר שאראל הוקמה, דאג צוות הפונדק בראשות אריאל לואיס, שירה, עמיחי ועוד כמה נשמות טובות, שיבשילו התנאים להרצת הופעות בפונדק.
וההסטוריה מתחילה לקבל צורה לנגד עינינו.
אראל חולמת לקדם תרבות אחרת. עמוקה, עשירה, בעלת שאר רוח. לא כופה, אלא מכילה. מעוררת את האור באנשים שמקבלים ממנה.
אראל מקדמת אמנים ויוצרים צעירים שרוצים ליצור ובאמת להרבות אור בעולם, כל אחד בנקודה האלוקית שלו.
פונדק הבש"ט נותן את הבמה והמקום במציאות.
המטרות זהות- ואין הרבה שמונע מהחלומות להתרקם האחד בשני ויחד הלאה. שני הגופים חולמים להפוך ליותר ממקום. ליותר מחברה. שניהם חולמים להפוך לתופעה. לסממן גאולה, אם תרצו.

עד כה- היו לנו בפונדק שתי הצגות תיאטרון פלייבק של "סצנה" ומופע מוזיקלי בלוז/ רוק שלי עם הרכב מזדמן, ויהיו עוד. צופינו היקרים יכולים כבר לרשום לעצמם מופע מוזיקלי איתי בכל יום שלישי ומופע תיאטרון פלייבק בכל יום חמישי (איתי בתור המנהל המוזיקלי של "סצנה") עד שיעלה אתר מסודר של הפונדק במהרה בימינו אמן...

אני מצרף, מתוך שותפות אמיצה ורצון עז של אראל לקדם את המגמה הברוכה הזאת, את מכתבו של אריאל לואיס, מנהל הפונדק, אל כלל ציבור הקוראים:

בס"ד
במרכז ירושלים, בסמטאות העתיקות של נחלת שבעה, קם לו פונדק הבש"ט עם אור ואהבה
המעניק מזון לגוף ולמחשבה.
פונדק הבש"ט מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ונותן בית פתוח לצעירים ונגישות לתרבות יהודית רוחנית, עשרות רבות של סיפורים מעוררי פליאה על קשרים וחזרה למקורות של צעירים וצעירות בזכות המקום החם והקטן שנותן להם הזדמנויות אמיתיות, אשר רבים מהם ממשיכים את הקשר עם המקום ועם משפחת המתנדבים.

הפעילות המיוחדת של הפונדק יוצרת הזדמנויות מרגשות וסיפורים מעוררי פליאה של חיבור ללא תנאים בין מגזרים שונים. האורחים נהנים משלל הופעות מוזיקה ותיאטרון, ממשקאות ומאכלים ביתיים.
פונדק הבש"ט נותן במה לכול אמן הנכנס למקום. עשרות רבות של יוצרים מצאו במקום בית לאומנותם, ובחמימות והאינטימיות האופיינית למקום.
לאחר שנה של פעילות, הקים הפונדק להקות מוזיקה וקבוצות לימוד ותיאטרון, ומשתף פעולה עם ארגוני מוזיקה יהודית כמו "רננות" ותיאטרון "סצנה", לעודד אומנות יהודית וצעירה.
החזון שלנו הוא שילוב בין מקום בילוי, המושך אליו בני נוער וצעירים לבין בית מדרש והפצת תורה.
בכדי לתת הזדמנות לאנשים שלא היו יכולים או מעוניינים לפגוש במקום רוחני, הקמנו את המקום שנראה כמסעדת בר ובצורה הנוכחית הוא מתאים לצרכיהם של צעירים כמקום בילוי ולכן יש לנו יכולת להציע להם את התכנים הרוחניים שביהדות.
מכיוון שבתי מדרש יש לרוב וכן סדנאות ושיעורים ולכולם יש אינטרס משותף להביא את האנשים שמעוניינים להכיר וללמוד על יהדות ורוחניות.
חסרים מקומות שיביאו את האנשים להתעניינות. הפונדק מכיר לצעירים את הרוחניות בדרכים שמתאימות להם, בזכות האומנות והמוזיקה שהם משמשים כשפה משותפת לכולם, וע"י החמימות והביתיות שהמקום מקרין אנו מצליחים להפוך את הרוחניות והיהדות ליותר נגישים.
פונדק הבש"ט אינו תחליף לבית מדרש, הוא האמצעי שדרכו אנשים יוכלו להכיר את המגוון היפה ורחב שביהדות.


הפונדק מעוניין ליצור גשר עם קהילות תרבות נוספת באמצעות מעגל טלוויזיה אינטרנטי ולפתח "רשת" של מרכזים זהים, להגיע למגוון רחב יותר של אוכלוסיה ולשתף אותם בתכנים הרוחניים של פונדק הבש"ט.


צוות המתנדבים שם ימים כלילות למען אחזקת המקום במסירות נפש ללא תמורה, אך פעילותינו מוגבלות מחוסר תקציב.

בכדי להניף את פעילויותינו ולהגביר את הסדנאות ובית הלימוד ולתת מענה מידי לצרכיהם הרוחני של בני הנוער החולפים במקום אנו זקוקים לתרומות נדבנים, בכדי שנוכל להחזיק את המקום ולשלם על ההוצאות השוטפות שלנו.

ברצוני לפגוש באנשים אשר מתחברים לרעיון הרוחני שבו ומעניינים לעזור באמצעות כסף שיעזור לנו לממן את הפעילות השוטפת של המקום ובכדי שנוכל לתת לאותם צעירים כלים להמשיך בדרכם הרוחנית,
וכן לפגוש גופים כלכליים אשר רואים במקום כפוטנציאל יצירתי חדש להפצת תרבות יהודית, אשר יהיו מעוניינים לתרום לנו ציוד תקשורת שישמש להעברת התכנים הרוחניים שלנו באמצעות האינטרנט על מנת שנגיע לציבור רחב ומגוון יותר.

הציוד הנדרש: מצלמות וידאו, ציוד הגברה, מחשב, כלי נגינה, וציוד תפאורה לתיאטרון.

למוסד אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודה.

בברכה,
אריאל לואיס,

פונדק הבש"ט.
thebeshtpundak@gmail.com

שה' יצליח דרכנו!

אלעד.

הרהורי קצה של אראליסט אחד

אז סיימנו להתלהב, סיימנו פחות או יותר להוכיח לכל העולם שיש לנו את מיטב הרעיונות איך להפוך אותו למקום טוב יותר או משעמם פחות, סיימנו להתהלל כמפתחים בעובדה שבעצם כל הכלים נמצאים בהישג יד, קרוב ממש... ועכשיו, סוף סוף - התחלנו להתעייף. אשרינו.

השאלה הנשאלת: איך לוקחים שלושה גברים המצויים אי-שם במהלך שנות ה20 לחייהם שמיצו את השלב של לחלום עם עצמם והתבגרו/התייאשו (עדיין לא החלטתי איזה מיותר למחוק) לכדי תובנה שכדאי שיעלו על הקרון הקרוב, וינטשו רציף אפוף רומנטיקה (מאות מטרים שדרת ספסלים שוממים, שעון גדול וברזל אינסופי טעון ציפייה... נו, כמו זה של הרכבת בירושלים) לטובת שאון מתכתי תעשייתי, ועדיף שיחטפו קרונות ככל יכולתם לפני שהאופק יבלע את שארית האבק שהם מעלים מאחוריהם... ופשוט מחברים אותם לכדי גוף אחד פועל ביעילות עם ראש ידיים ורגליים וקצת קישקעס?!
זו השאלה. טוב, אולי חוץ מהקטע של הרכבת.

כבר עם תחילת עבודתנו המשותפת הבחנו שהקושי העיקרי לא טמון בכוחות המצויים בשטח, אלא בדרך השילוב ביניהם, בהבנת העמדות, קרי - חלוקת התפקידים.
אושרי שיזם מלכתחילה את כל העניין והוא גם נושא החזון לטווח הארוך, תופס באופן טבעי מקום של הובלה, אבל עדיין לא התברר אצלנו מה טיבה המדוייק של הובלה זו, באיזו מידה היא עושה תפקיד נאמן ומתי היא עלולה לחרוג מגבולותיה ולפגוע בתפקידם של האחרים.
אף אחד מאיתנו לא רוצה למצוא את עצמו רק ממלא פקודות ומבצע עבודות בקבלנות. העניין הוא לחשוב במשותף, לעבוד במשותף ולקצור את הפירות במשותף... אבל כפי שאפשר להעריך (והרבה יותר ממה שאפשר להעריך) המצב של עבודה משותפת בתחום שהגבולות שלו כל כך לא מוגדרים, תחום שאין בו יחסי מעסיק - שכיר אלא שאיפה להדדיות יצירתית - מעלה קושי עצום. הרי כל יוצר לעצמו בונה לו את הסביבה האינטימית היצירתית שלו בעמל של שנים: זמן רב אורך עד שהוא נהיה מודע לסגולותיו ולכיוון שהן תובעות ממנו, עד שהוא מקבל אותן במאור פנים ויוצא לפנות להן דרך בתוך סבך הזמן-מרחב-אנושות... ועכשיו אנו שלשתנו בבת-אחת מעוניינים לצאת עם תוצאות כאשר ההיכרות היא עדיין בקושי בראשיתה. אנו מאמינים שהבירור ייעשה והוא כבר עכשיו הולך ונעשה, הקשר בינינו לא יכול להשאר כשל אנשי עסקים עם ממשק מצומצם; במקרה שלנו - שלשתנו נזרקים ומתמסרים למקום הזה שבינינו, מה שאנחנו קוראים 'אראל', עלינו ללמוד את המרכיבים שלו, ובין השאר - ללמוד את עצמנו מחדש, הפעם כחלק מ... לא רק כישות בודדת על ספסל בלב הדממה של תחנת רכבת רומנטית, לימוד שהוא לא פחות קשה וארוך מהלימוד הראשון - של כל אחד לעצמו.

ההרכבה הזו שבסופו של דבר אנו מאמינים שתחיה - היא המיתוס ומה שמעבר, אראל.