מסכמים שנה!

שלום לכם,

מי היה מאמין שכבר חלפה שנה (תמימה, פחות או יותר) מאז נזרקה הכפפה לאויר, ננעץ הדגל, שלימים קיבל מראה ושם: אראל. מים רבים עברו בירדן, ואפילו הכנרת הספיקה להתעלות מעל עצמה; ונראה שזה זמן טוב להביט לאחור, ומתוך כך עוד נשוב לחשוב על ההווה והעתיד הבעל"ט בעזהי"ת (לשם החרוז ;)

כשאני מסתכל לאחור הדבר הראשון שקופץ לי מול העיניים, או יותר נכון - הדברים, או המון הדברים, הם שלל הרעיונות שמומשו באופן חלקי, או שלא מומשו (תלוי מאיזו זוית מסתכלים) ובעצם לא פגשו את השורה התחתונה, לא ראו אור. אני נזכר שבתחילה חיפשנו שם לעצמנו, אני נהניתי לכנות אותנו "אחוות אושרי" (סליחה על ההערצה הסמויה) אבל די מהר מצאנו את השם "ערוץ עוץ", אל תשאלו אותי למה. הכיוון העיקרי היה - ערוץ טלוויזיה, אינטרנטי בשלב הראשון ובכל מדיום אפשרי אחר בהמשך; ולכן קראנו לזה 'ערוץ'. חשבנו לגייס שותפים רבים, או לפחות כמה טובים, נסיונות חלקיים שלא הצליחו יותר מדי (אך גם התרומה החלקית של כמה אנשים טובים נוספים היא מבורכת ביותר ואני שולח את תודתי החמימה לכל הראויים), בסופו של דבר נשארנו בעיקר שלושתנו - לימים נקראנו 'הליבה'.

ככל שהשתדלנו לבלום את הסחף היצירתי (במובן של העלאת רעיונות והתלהבויות ראשוניות) - מסתבר שלא הצלחנו להמלט מהצפה לא קטנה. מסתבר שהאמירה שהשמענו רבות זה לזה "בואו נעשה משהו אחד קטן, אחד!!" לא הועילו יותר מדי, ועדיין הקושי העיקרי שלנו היה להכנס לפרופורציות נכונות של עשייה משותפת.

בין הרעיונות שצצו, ומומשו במידה כזו או אחרת:

• משחק הרפתקאה לפסח, משלב אנימציה וצילום (על מסך כחול).
• סיפורי ירושלים - דיסק ובו 3 סרטונים, שבעיקרם הם 'תיעוד הצגה בנגיעות קולנועיות': הפלישתי, הצייר והתייר וסיפורו של חצי שקל. החומר צולם, אך נתקע בין גלגלי המח(שב) שלי.
• סדרה בכיכובו של אלישע קשישא (אשר הוגלה... ונאלץ להחליף את שמו לגרישא פשישא), המשלבת דידקטיקה מעודנת וצחוקיאדה בלתי מעודנת. כתבנו סיפור בגדול, המממ... זהו (חיפשנו לוקיישן).
• דווי ואומץ - הבייבי ניוק (במובן הפצצתי) של אושרי ואלעד (התפקיד שלי היה לצלם אותם דנים בלהט). סדרת פנטזיה סטייל קומיקס, ברוח עותניאל הטובה עליהם (בית המקדש יחד עם טרולים סגולים ועוד כל מיני). סערו המוחות, התחיל להכתב לו תסריט, נשברו עטים, מקלדות, מה שלא תרצו... מחפשים משקיע :)
• הרשל'ה (להלן "הרשלה" בלי גרש) - הבייבי (וזהו.), דרך קלה ופשוטה להרויח כסף, אמורה להיות. פורטל אינטרנט לילדים בני הציבור הדתי, שראש לכל אוסף מבחר אתרים מומלצים לעונים להגדרה דלעיל. תודה גדולה לדן עמיאל שנתן את הצעד המעשי (אולי המשמעותי מאז הקמת אראל, וסלחו לי אם אינכם מסכימים) בעודנו מרחפים בבועות (שלימים צפו על גבי הרשלה בגרסה פרטית בבית שלי) ושאר מרעין. הרשלה נועד להיות הרבה מעבר, אבל גם המינימום קיים בזכות עצמו ופה היתרון של הפרוייקט הזה עבור חבורה שעדיין לא התייצבה מספיק לפרוייקטים שדורשים מאמץ ארוך. עם שיווק מזערי (טור קטן במעייני הישועה) זכינו לכמות כניסות מרשימה יחסית, ועל אף שמלכתחילה המטרה היא 'להחליף את הוליווד' - ההצלחה המפתיעה הותירה אותנו קצת מבולבלים (אותי לפחות) והקשתה על התנהלות שקולה בהמשך (לדעתי לפחות). הרשלה - עדיין חי ונושם, עם כמות בסיסית של גולשים ביום, מחכה ליום שיעשו ממנו משהו גדול יותר.
• גבעת שומ@קום - קומיקס, בעיקר של אלעד (שמבצע, והרעיונות הם מיקס של כולנו), מחפש בית חם, נשלח לעולם קטן, ועדיין בהמתנה, כנראה. גם פה - מגניבות, ערכיות מפתיעה, פריקיות (חנוניאדה), אקטואליות ואמירה. נו בעז"ה.
• בנה גבעה בשומרון (גבעת שומ@קום, משחק מחשב) - התפרעות דמיונית שלי. התחלתי ללמוד ג'אווה עבור קונסולת הפלאפון (JME2) רק בשביל שנוכל לייצר משחק לפלאפון סטייל סדרת סים-סיטי רק משהו יותר חם (אקטואלי, פוליטי וכו'). אושרי שלח לי פרטים לגבי המבנים וכל השאר, סתם לא זזתי עם זה.
• חג החנופה - הדובדבן שלנו, שלא טופח מכל עבריו כולל שיווק טוב של הדיסקים, אבל סוף סוף הגענו עד רמת הדיסק עם הניילון וזה יפה. לראשונה דיבורים ("בואו נעשה רק דיסק אחד") הופכים למעשים ממש. לגבי יעילות שיטת העבודה ההתנדבותית, במהלך ההפקה הזו, עליה הכל מבוסס - עדיין לא הוסקו המסקנות בבירור, הדעות חלוקות אני חושב. אבל לומדים כל הזמן ומשפרים. היו גם כמה הפתעות טובות כמו התרומה שהפקת הדיסק נתנה להצגה עצמה (אני חושב שזה היה פחות צפוי), השיווק של ההצגה עלה על הציפיות בעיקר בזכות הקליפ (סוף סוף הנני רווה נחת). אין ספק שעשייה חזקה, והיתה עשייה חזקה במהלך ההפקה הזו, היא בית-הספר האמיתי, היא שמקעקעת את אופיינו. תראו עד כמה הצמד 'גרישא פשישה ופרופסור נסה ניש' קיבל נוכחות באראל בעקבות העבודה האינטנסיבית הזו.

לא ציינתי הכל, אבל לא רוצה להלאות מדי.

אני חושב שהשנה האחרונה היתה בסימן לימוד, גם יצירה, אבל בעיקר לימוד. לימוד של עצמנו, כל אחד לחוד, התבגרות, וכמובן של הגוף האורגני - אראל. ישנם רגעים שאחד מאיתנו רוצה למשוך בכל הכוח, עם הבנתו בלבד, וזה טבעי (ואפילו בריא לדעתי) אצל טיפוסים שהלהט ליצור לא נותן להם מנוחה, ישנם רגעים של הרמת ידיים עד שרק התמיכה מצד החברים הנותרים מצילה את המצב... אורגניות זו יצירה עצומה וחדשה שלא קיימת בעולם קודם, ולכן כל צעד קטן שבקטנים עלינו לשבח עליו. הדברים היפים והמיוחדים, אלו שקורים, ולא רק בדמיון, באים - כך נראה לי מהסתכלות נכוחה - בכוח האורגניות הזו דווקא, והיא נבנית גם דרך התחככויות, התקשקשויות ושאר בחבושים, אין ברירה... בעיניי זה אדיר וחסר תקדים מה שעברנו בשנה האחרונה, ולמרות שאם ארצה לספור את הכשלים והחסרונות לא אסיים עד שנה הבאה, עדיין - איכות היתרונות עולה על הכל. כמובן שהדבר החשוב ביותר הוא להמשיך מפה הלאה, אחרי כל הבנייה הזו, אחרי שלא מזלזלים בה - לוקחים אותה קדימה.
נכון שהתקופה האחרונה היתה משברית מאוד. מסתבר שמאזן ההתלהבות מול האכזבות (שהלכו ונערמו) קרוב לשוויון. יש אפשרות להביט על האכזבות, וכבר לא קל להתלהב כמו פעם אחרי כשלונות רבים, אבל חברים - לכל הרוחות! התעודדו והתעוררו! לא אתחיל לספר כאן על כמה גדולי עולם שחוו צרור כשלונות בחייהם עד שנגסו משהו מהפסגה, אתם מוזמנים לעיין בעצמכם בביוגרפיות ולהווכח.

אני אישית חוויתי התבגרות עצומה בזכות הדינאמיקה הזו, ואני בטוח שגם האחרים, ועוד יותר אני בטוח שהגוף אראל חווה זאת, לא רק התבגרות אלא אף לידה מאפס.

אנו יודעים שאהבה עמוקה, המושרשת בעולם הזה, היא תוצאה של מאמצים ונתינה. גם בעשייה שלנו, על אף שלא כל הזמן נרשמת השקעה מירבית - מספיק שכמה פרוייקטים קיבלו נשמה בזכות שמישהו נתן את הנשמה עבורם - מאמץ זה נרשם לנצח. אני מאחל לכולנו המשך פעילות פוריה ומוצלחת, ושניגאל במהרה מהדכדוך המקומי, שנאהב ונכבד אחד את השני בלי לגרוע מהחלומות האישיים שנחבקים יחד לחזון אחד גדול..

יאללה אראל!!!