אז מה אנחנו יוצרים?
מתמקדים כרגע בעיקר בקולנוע וטלוויזיה, המדיום הכולל ביותר מבחינת כמות האומנויות שהוא מאגד תחתיו, החזק ביותר מבחינת השפעה המונית אוניברסלית, והרווחי ביותר. טוב, אולי גם היקר ביותר, אבל את ההגיון הכלכלי אני אשאיר למי שמבין בזה.. (לא אני, לעת עתה)
קצת היסטוריה:
יום אחד אושרי מתקשר אליי כולו מתלהב (זה קורה כמעט כל יום גם ככה..): "שמע! גאוני! גאוני! אני יודע מה חסר לי!" כן, כולנו יודעים מה חסר לך, נו מה חדש - "עליתי על זה!" אז תרד לפני שתיפול - "אני צריך מקום וזמן" הו, גילוי מרשים, ברוכים הבאים לעולמנו...
אושרי בעצם התכוון שעל מנת להגשים את החלום העצום שלו (של כולנו בעצם. למעשה אראל היא רק מרכיב מסויים בחלום ארוך הטווח של אושרי על זה הוא יספר לכם אם הוא ירצה, אבל מבחינתנו היא כבר תופסת את כל שדה הראיה עד האופק) הוא צריך נקודה מסויימת להתחיל ממנה, ובעולם הזה נקודה מסויימת מצויינת על פי שני ערכים - מקום וזמן.
צריך להפגש בירושלים באחד הימים, כך השיח לי, עם כל החבורה (זו שאושרי כבר שנים עסוק בליקוט קפדני שלה), מפגשים על בסיס שבועי במקום קבוע כאשר כל החבורה מחוייבת לזה ופשוט עושים דברים יחד, טוב - משנים את העולם...
היתרון של אושרי (לעומתי, כפי שתראו בפסקה הראשונה) הוא שיש לו את הרגל הנוספת: מעבר לחזון הוא גם חושב כסף מתוך הבנה שזהו מרכיב חיוני שמשפיע על הרדיוס של מרחב המחיה-יצירה שלנו. בהתחשב בכל מה שנאמר יוצא שכל פרוייקט שאנו בתור קבוצה (לפני הברית לא היה לנו שם, אז אני הדבקתי את הכינוי "אחוות אושרי") הולכים לקראתו צריך לקיים שלושה תנאים:
1. תואם את הרוח היוצרת שבקרבנו.
2. ערכי (עוד נדון בזה בהרחבה) ומשמעותי ובעל יכולת השפעה.
3. אופק שיווקי שיצעיד אותנו הלאה.
תקראו שוב את המשפט בראש הפוסט ותראו איך זה ממלא את התנאים.
----
לעניות היכרותי עם העולם סביבי, אני חושב שרוב היוצרים האיכותיים מתקשים לחשוב שיווק ורוב המשווקים מתקשים לחשוב יצירה איכותית.
האיכות אין לה סוף, היא יורדת לפרטים ומתלטשת עד השלימות, עד התחושה שיש פה משהו אלוקי (או שמא נכון לומר יותר מלאכי, שכן האלוקים בכוונה ברא עולם חסר אבל המלאך הוא רוחניות לבדה, מושלמת בתפקיד הספציפי שלה) ולא מעשה ידי אדם. כמובן ששיווק טרם עת הוא הרס היצירה האיכותית, אמנם ליטוש עד אין קץ מוביל לחורבן לא פחות חמור ולמאיסה בכל העולם שאינו מושלם, וגם אף אחד לא שומע אותך.. סתם חבל.
אמנם יש כמה דוגמאות של כאלה שהצליחו למזג יצירה עם שיווק, והפכו את זה למנוע אדיר, כנראה אחרי שהפנימו כמה כללים בסיסיים באשר לטיבו של עולמנו. אחד מהם הוא 'חיים סבן' שפשוט טיפס במעלה בשני רגליים: יצירה-שיווק-יצירה-שיווק. קראו כאן.
המאבק בין יצירה לשיווק ימשיך להנטש. אבל אנחנו לא נביט מהצד עד שהצדדים יגיעו להסכמה אלא נחיה את המתח הזה באופן פעיל, בנסיון להעמיק את הבירור ולקרב אותו למיצוי.
----
אחרי אתנחתא פילוסופית, נחזור לסיפור: אושרי כינס כמה חברים, שזה שלשתנו (הליבה של אראל) ועוד כמה בתחנה המרכזית בירושלים, ושטח את החזון. תוך כדי סיעור מוחין התחלנו להכיר את הכוחות הפועלים. מאוחר יותר התברר שהכרת הכוחות הפועלים והגדרת טיב היחסים ביניהם - היא נקודה מרכזית ביותר שצפויה להערים לא מעט קשיים בדרכנו. אחרי המפגש המרגש, המשכנו התכתבויות תכופות במיילים, הוספנו להתפלפל בהגדרת מהות הקבוצה וגם נזרקו כמה רעיונות מעשיים.
נקודה מהותית שמגדירה את אראל כיוצאת דופן היא הנכונות הבסיסית של חבריה להשקיע המון מרץ וזמן בלי לראות רווחים באופק. התנועה הסיבובית של הגלגל הענק "הפקה -> רווח -> הפקה יותר גדולה -> רווח יותר גדול וכו'" מקבלת את תוקפה רק אחרי דחיפה ראשונית משמעותית שמתאפשרת או כאשר יש סכום התחלתי ממשקיע או מגוף אב, או כאשר יש מוכנות לעבוד בלי רווחים בהתחלה מתוך אמון חזק בהווה של העשייה ובעתיד של הרווחים ממנה.
משקיע - אין לנו, גוף אב - אנחנו מעדיפים לא להשתייך לשום גוף שעלול לתמרן אותנו ולהרחיק את קיומם של 2 התנאים הראשונים שצוינו לעיל. נותר לסמוך על כוחותינו ולהתחיל להתנהל בכבדות שתהפוך עם הזמן לקלילות רבה יותר ויותר.
הרווח מכל הסיפור הזה - שאין פה מגדל פורח באוויר אלא בנייה מלמטה למעלה - קודם כל תכנים אח"כ מתפשטים הלאה. וגם כאשר ההתפשטות הלאה מתעכבת או נכשלת - אנחנו חוזרים לליבה, קבוצה מגובשת עם עצמה שרוצה ליצור ביחד.
זו הפילוסופיה על קצה המזלג. שאלות? (בתגובה על הפוסט)
מתמקדים כרגע בעיקר בקולנוע וטלוויזיה, המדיום הכולל ביותר מבחינת כמות האומנויות שהוא מאגד תחתיו, החזק ביותר מבחינת השפעה המונית אוניברסלית, והרווחי ביותר. טוב, אולי גם היקר ביותר, אבל את ההגיון הכלכלי אני אשאיר למי שמבין בזה.. (לא אני, לעת עתה)
קצת היסטוריה:
יום אחד אושרי מתקשר אליי כולו מתלהב (זה קורה כמעט כל יום גם ככה..): "שמע! גאוני! גאוני! אני יודע מה חסר לי!" כן, כולנו יודעים מה חסר לך, נו מה חדש - "עליתי על זה!" אז תרד לפני שתיפול - "אני צריך מקום וזמן" הו, גילוי מרשים, ברוכים הבאים לעולמנו...
אושרי בעצם התכוון שעל מנת להגשים את החלום העצום שלו (של כולנו בעצם. למעשה אראל היא רק מרכיב מסויים בחלום ארוך הטווח של אושרי על זה הוא יספר לכם אם הוא ירצה, אבל מבחינתנו היא כבר תופסת את כל שדה הראיה עד האופק) הוא צריך נקודה מסויימת להתחיל ממנה, ובעולם הזה נקודה מסויימת מצויינת על פי שני ערכים - מקום וזמן.
צריך להפגש בירושלים באחד הימים, כך השיח לי, עם כל החבורה (זו שאושרי כבר שנים עסוק בליקוט קפדני שלה), מפגשים על בסיס שבועי במקום קבוע כאשר כל החבורה מחוייבת לזה ופשוט עושים דברים יחד, טוב - משנים את העולם...
היתרון של אושרי (לעומתי, כפי שתראו בפסקה הראשונה) הוא שיש לו את הרגל הנוספת: מעבר לחזון הוא גם חושב כסף מתוך הבנה שזהו מרכיב חיוני שמשפיע על הרדיוס של מרחב המחיה-יצירה שלנו. בהתחשב בכל מה שנאמר יוצא שכל פרוייקט שאנו בתור קבוצה (לפני הברית לא היה לנו שם, אז אני הדבקתי את הכינוי "אחוות אושרי") הולכים לקראתו צריך לקיים שלושה תנאים:
1. תואם את הרוח היוצרת שבקרבנו.
2. ערכי (עוד נדון בזה בהרחבה) ומשמעותי ובעל יכולת השפעה.
3. אופק שיווקי שיצעיד אותנו הלאה.
תקראו שוב את המשפט בראש הפוסט ותראו איך זה ממלא את התנאים.
----
לעניות היכרותי עם העולם סביבי, אני חושב שרוב היוצרים האיכותיים מתקשים לחשוב שיווק ורוב המשווקים מתקשים לחשוב יצירה איכותית.
האיכות אין לה סוף, היא יורדת לפרטים ומתלטשת עד השלימות, עד התחושה שיש פה משהו אלוקי (או שמא נכון לומר יותר מלאכי, שכן האלוקים בכוונה ברא עולם חסר אבל המלאך הוא רוחניות לבדה, מושלמת בתפקיד הספציפי שלה) ולא מעשה ידי אדם. כמובן ששיווק טרם עת הוא הרס היצירה האיכותית, אמנם ליטוש עד אין קץ מוביל לחורבן לא פחות חמור ולמאיסה בכל העולם שאינו מושלם, וגם אף אחד לא שומע אותך.. סתם חבל.
אמנם יש כמה דוגמאות של כאלה שהצליחו למזג יצירה עם שיווק, והפכו את זה למנוע אדיר, כנראה אחרי שהפנימו כמה כללים בסיסיים באשר לטיבו של עולמנו. אחד מהם הוא 'חיים סבן' שפשוט טיפס במעלה בשני רגליים: יצירה-שיווק-יצירה-שיווק. קראו כאן.
המאבק בין יצירה לשיווק ימשיך להנטש. אבל אנחנו לא נביט מהצד עד שהצדדים יגיעו להסכמה אלא נחיה את המתח הזה באופן פעיל, בנסיון להעמיק את הבירור ולקרב אותו למיצוי.
----
אחרי אתנחתא פילוסופית, נחזור לסיפור: אושרי כינס כמה חברים, שזה שלשתנו (הליבה של אראל) ועוד כמה בתחנה המרכזית בירושלים, ושטח את החזון. תוך כדי סיעור מוחין התחלנו להכיר את הכוחות הפועלים. מאוחר יותר התברר שהכרת הכוחות הפועלים והגדרת טיב היחסים ביניהם - היא נקודה מרכזית ביותר שצפויה להערים לא מעט קשיים בדרכנו. אחרי המפגש המרגש, המשכנו התכתבויות תכופות במיילים, הוספנו להתפלפל בהגדרת מהות הקבוצה וגם נזרקו כמה רעיונות מעשיים.
נקודה מהותית שמגדירה את אראל כיוצאת דופן היא הנכונות הבסיסית של חבריה להשקיע המון מרץ וזמן בלי לראות רווחים באופק. התנועה הסיבובית של הגלגל הענק "הפקה -> רווח -> הפקה יותר גדולה -> רווח יותר גדול וכו'" מקבלת את תוקפה רק אחרי דחיפה ראשונית משמעותית שמתאפשרת או כאשר יש סכום התחלתי ממשקיע או מגוף אב, או כאשר יש מוכנות לעבוד בלי רווחים בהתחלה מתוך אמון חזק בהווה של העשייה ובעתיד של הרווחים ממנה.
משקיע - אין לנו, גוף אב - אנחנו מעדיפים לא להשתייך לשום גוף שעלול לתמרן אותנו ולהרחיק את קיומם של 2 התנאים הראשונים שצוינו לעיל. נותר לסמוך על כוחותינו ולהתחיל להתנהל בכבדות שתהפוך עם הזמן לקלילות רבה יותר ויותר.
הרווח מכל הסיפור הזה - שאין פה מגדל פורח באוויר אלא בנייה מלמטה למעלה - קודם כל תכנים אח"כ מתפשטים הלאה. וגם כאשר ההתפשטות הלאה מתעכבת או נכשלת - אנחנו חוזרים לליבה, קבוצה מגובשת עם עצמה שרוצה ליצור ביחד.
זו הפילוסופיה על קצה המזלג. שאלות? (בתגובה על הפוסט)
